<h1>בה"ג הלכ' ריבית</h1>
<h2>דף לו.</h2>
ההוא גברא דאוגר ליה חמרא לחבריה אמר ליה לא תיזיל באורחא דנהר פקוד דאיכא מיא זיל באורחא דנרש דליכא מיא, אזל באורחא דנהר פקוד ומית חמרא, אתא אמר ליה באורחא דנהר פקוד אזלי ולא הוה איכא מיא ומית חמרא, אמר רבה מה לו לשקר איבעי אמר באורחא דנרש אזלי, אמר ליה אביי מה לי לשקר במקום עדים לא אמרינן.
<h2>דף נב.</h2>
[ב"מ ק"י ע"א] יתומים אומרים אנו השבחנו ובעל חוב אומר אביכם השביח על מי להביא ראיה, סבר רב (חגא) [חנינא] למימר (ק"י:) ארעא בחזקת יתמי קיימא ועל בעל חוב להביא ראיה, אמר להו ההוא סבא הכי א"ר יוחנן ארעא כיון דלגוביינא קיימא כמאן דגבי דמי, והילכך על היתומים להביא ראיה. אייתו יתמי ראיה דאינהו אשבוח, סבר ר' חנינא למימר בארעא מסלקינן להו, ולא היא, בדמי מסלקינן להו, דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה שלשה שמין להם את השבח ומעלין אותן בדמים ואילו הן בכור לפשוט ובעל חוב ליתומים ובעל חוב ללקוחות, בעל חוב ללקוחות כגון דשוייה ניהליה אפותיקי דא"ל לא יהא לך פירעון אלא מזו. אמר ליה רבינא לרב אשי ובעל חוב מלקוחות לא גבי שבחא והאמר שמואל בעל חוב גובה את השבח, וכי תימא שאני ליה לשמואל בין שבח המגיע לכתפיים ובין שבח שאין מגיע לכתפים והא מעשים בכל יום וקא מגבי שמואל בשבח המגיע לכתפים, לא קשיא הא דמסיק שיעור ארעא ושבחא הא דלא מסיק שיעור ארעא ושבחא.
